כולנו מכירים את הכתובה, אותו שטר הכתוב בשפה הארמית ואשר עליו חותם החתן ערב חתונה הצדדים, תוך שהוא נוקב בסכום כתובה בסכומים של עשרות ולעיתים קרובות גם מאות אלפי ₪.
חשבתם שהכתובה והסכום הנקוב בה הם סתם עניין סמלי, מסורתי ולא מחייב? טעות גדולה בידיכם. חשוב לדעת כי כתובה הינה מסמך מחייב לכל דבר ועניין, ושכעיקרון ובמקרה של גירושין, אישה זכאית לקבל מן הבעל את הסכום הנקוב בכתובה, אלא אם יש נסיבות המצדיקות את שלילתו של סכום זה ממנה (כדוגמת בגידה מוכחת של האישה בבעל או במקרה שבו האישה היא זו המבקשת להתגרש ללא סיבה הלכתית מוצדקת). סמכות הדיון בענייני כתובה נתונה לבית הדין הרבני בלבד.
כאשר אחד מבני הזוג המתגרשים הוא עצמאי, אחת הטענות השכיחות ביותר במאבק על גובה המזונות או חלוקת הרכוש היא כי אותו בן זוג מעלים הכנסות, כך שהכנסותיו בפועל גבוהות הרבה יותר. בתי המשפט לענייני משפחה מורגלים היטב בטענות אלו ואינם ממהרים לקבל טענות אלו מפי מי שטוען לכך מבלי שהוצגו להם ראיות תומכות כלשהן, כדוגמת הפקדת מזומנים לחשבון הבנק, רמת חיים שעולה בהרבה על ההכנסות המדווחות, ראיות אודות תשלומים במזומן, דוחות שונים של העסק המלמדים על קיום הכנסות בלתי מדווחות וכיוצ"ב.