משמורת קטינים

סכסוכי משמורת קטינים הם מהסכסוכים היותר קשים (ואולי הקשים ביותר) בין בני זוג מתגרשים, ולא פעם הם כרוכים בקושי נפשי ובסבל רב לשני בני הזוג ולעיתים, מרבה הצער, אף לקטינים עצמם.

מהי משמורת קטינים?

נהוג לראות בהורה המשמורן כהורה שאצלו נקבע מקום המגורים הקבוע של הקטינים, כך שההורה השני שאינו משמורן הוא זה שעמו נקבעים לקטינים הסדרי שהות. חשוב לדעת כי גם לאחר שאחד ההורים נקבע כהורה משמורן, עדיין נותרים שני ההורים – לפי חוק – כאפוטרופסים טבעיים משותפים לקטינים, ולפיכך החלטות הנוגעות לחינוכם של הקטינים ולבריאותם עדיין ובכל מקרה צריכות להתקבל על ידי שני ההורים יחד.

בשנים האחרונות, רבו מאוד המקרים בהם שני בני הזוג מבקשים לקבל את המשמורת על הקטינים, ואז – בהעדר הסכמה בין ההורים בשאלה מי מהם יהיה ההורה המשמורן – בית המשפט (ולעיתים בית הדין הרבני – בהתאם לסמכות שנקבעה) יהיה זה שיחליט מי מההורים יהיה ההורה המשמורן.

מהי משמורת משותפת?

משמורת משותפת היא מצב בו שני ההורים מקבלים הגדרה הורית שווה באופן שאין היררכיה בין ההורים, כלומר אין הורה אחד המוגדר כהורה עיקרי והורה שני המוגדר כהורה "משני" הזכאי להסדרי שהות, אלא קביעת שני ההורים כבעלי אחריות הורית שווה לכל דבר ועניין, תוך שקביעת זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מן ההורים נקבעת בהתאם לנסיבות בכל מקרה ומקרה.

האם קביעת משמורת משותפת משפיעה על גובה המזונות?

בעבר, הייתה לכך השפעה מוגבלת. פסיקת בתי המשפט קבעה כי כאשר נקבעת משמורת משותפת על הקטינים, עשויה להיות לכך השפעה על גובה מזונות הקטינים שבהם יחויב האב, ואלה עשויים להיות נמוכים בשיעורים של עד כ- 25% מן ההוצאות המשתנות בגין הקטינים, כלומר בעיקר בגין הכלכלה ואחזקת הבית (כגון חשמל ומים), שכן אלו פוחתות כאשר הקטינים שוהים זמן רב יותר אצל האב. יחד עם זאת, גובה המזונות הנקבעים בעבור יתר הוצאות הקטינים (שמטיבן וטבען אינן פוחתות כגון הוצאות המדור, כלומר דמי השכירות או המשכנתא) לא ישתנו.

גישה זו השתנתה לאחרונה באופן דרמטי, עם מתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בע"מ 919/2015, אשר ניתן ביום 19/7/2017, ואשר בין היתר ביטל את ההבחנה המגדרית (כלומר ההבחנה בין אב לאם) בכל הנוגע למזונות קטינים שמגיל 6 ומעלה, כך שחבות שני ההורים לעניים זה תהא זה, תוך התחשבות בהכנסת כל אחד מן הצדדים וכן תוך התחשבות בזמני שהות של הקטינים אצל כל אחד מן ההורים (ואנו מפנים בעניין זה לפירוט נוסף במסגרת מאמר המופיע באתרנו בעניין מזונות הקטינים). כך יוצא שבאופן עקרוני ככל שהקטינים שוהים יותר אצל הורה אחד, יש בכך כדי להשפיע באופן ישיר על סכום המזונות שהוא נושא בגינם, שכן מסכום זה ניתן עתה להפחית את אותו חלק מהמזונות שההורה מספק לקטינים באופן ישיר כשהם שוהים אצלו.

מהם שיקולי בית המשפט בקביעת המשמורת?

הכרעת בית המשפט בנוגע למשמורת על הקטינים ו/או בנוגע להסדרי השהות תעשה בדרך כלל לאחר קבלת תסקיר סעד מאת פקידת הסעד לסדרי דין במקום מושב של בני הזוג. פקידת הסעד תיפגש עם בני הזוג ותראיין אותם והיא עשויה אף להיפגש עם הקטינים (בהתאם לגילם) וכן גם לבקר בביתו של כל אחד מבני הזוג. כמו כן עשויה פקידת הסעד לבקר במוסדות החינוך של הקטינים ולשוחח עם הגננת או המורה המחנכת. לאחר איסוף המידע, תערוך פקידת הסעד את התסקיר אשר יכלול המלצות הן באשר למשמורת והן באשר להסדרי השהות של הקטינים אצל ההורה השני, שלא יקבל את המשמורת על הקטינים.

חשוב לזכור כי הגם שבמרבית המקרים נוטה בית המשפט לקבל את המלצות פקידת הסעד בנוגע למשמורת ולהסדרי השהות, הרי שקיימים מקרים בהן בית המשפט סבור אחרת וקובע קביעות אחרות הנוגדות את האמור בתסקיר פקידת הסעד, כאשר בבסיס ההחלטה לעולם תעמוד טובת הקטינים.

מהי חזקת הגיל הרך והאם היא עדיין בתוקף?

חזקת הגיל הרך קובעת כי בהעדר הסכמה בין ההורים בנוגע למשמורת על הקטינים, יכריע בית המשפט בעניין ובלבד שקטינים עד גיל 6 יישארו במשמורת אמם, אלא אם התקיימו נסיבות אשר יש בהן כדי להביא לסתירת החזקה;

בשנים האחרונות חל כרסום במעמדה של חזקת הגיל הרך, בעיקר לאור מסקנות ועדת שניט שהוקמה בשנת 2005 ואשר המליצה, בין היתר, על ביטול החזקה. בשנת 2010 הוכרז על אימוץ מסקנות ועדת שניט ועל תחילת הליך חקיקה מתאים לשם כך, אלא שהליך חקיקה זה טרם הושלם עד היום. למרות שבמספר לא מבוטל של פסקי דין שנתנו על ידי בתי המשפט לענייני משפחה ניתן להבחין בנטייה מסוימת לסטות מחזקת הגיל הרך, הרי שבפסיקת בית המשפט העליון שנתנה ביום 3/4/2014 (בע"מ 1858/14 פלוני נ' אלמונית), נקבע כי כל עוד לא שונה החוק, חזקת הגיל הרך שרירה וקיימת וכי על בית המשפט לפסוק לפיה, אלא אם ישנן נסיבות "כבדות משקל, שיש בהן כדי להביא לסתירת החזקה".

מהם הסדרי השהות המקובלים?

נטיית בתי המשפט כיום היא לאפשר להורים המעוניינים בכך לקיים הסדרי שהות נרחבים ככל הניתן בנסיבות העניין, תוך התחשבות בגילאי הקטינים, ברצונם וכמובן ביכולתו של ההורה לקיים הסדרי שהות נרחבים כאמור. ככל שלא תמצא סיבה נראית לעין הנוגעת לטובת הקטינים שתמנע זאת, ייטו בתי המשפט לאפשר הסדרי שהות הכוללים שני ביקורים באמצע השבוע (כולל לינה) וכן ביקור בכל סוף שבוע שני (כלומר אחת לשבועיים) החל מיום שישי ועד למוצאי השבת שלאחריו ולעיתים עד לבוקר יום ראשון.