חלוקת הרכוש המשותף

מה זה איזון משאבים בין בני זוג?

חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, החל אך ורק על בני זוג נשואים שניאו החל מיום 1/1/1974, קובע כי כלל הרכוש שנצבר על ידי כל אחד מבני הזוג במהלך החיים המשותפים הינו משותף, ולפיכך בעת פירוד יש לבצע איזון בין סך הרכוש שנצבר אצל הבעל לבין סך הרכוש שנצבר אצל האישה באופן שהצד שצבר יותר רכוש יצטרך להעביר למשנהו מחצית מן הפער ביניהם. איזון זה מכונה "איזון משאבים".

מה נחשבת תקופת החיים המשותפים?

תקופת החיים המשותפים היא התקופה שמיום הנישואין ועד לאותו מועד המכונה "מועד הקרע" בין הצדדים. מועד הקרע הוא אותו מועד שלגביו ניתן לומר כי ממנו והלאה לא ראו עצמם הצדדים עוד כחיים חיים משותפים ומשכך גם ניתן לומר כי ממועד זה והלאה פסק השיתוף בין הצדדים. חשוב לדעת כי מועד הקרע הינו מושג שלגביו יכולה להיות מחלוקת – שכן במקרים רבים יהיה צד אחד המעוניין להאריך את תקופת החיים המשותפים כדי שזו תחול על רכוש רב יותר – ובמקרים כאלה יהיה זה בית המשפט שיכריע בדבר לאחר שמיעת ראיות. בהקשר זה יצוין כי בהתאם לחוק, לבית המשפט סמכות לקבוע כי נכסים שהתקבלו אצל אחד מבני הזוג לאחר מועד הקרע ייכנסו למסת הנכסים המשותפת (למשל אם מדובר בנכס שהזכות לקבלו הושגה אצל אותו בן זוג במהלך החיים המשותפים, אך הוא התקבל אצלו בפועל רק לאחר מועד הקרע).

ומה עם ירושות ומתנות?

חוק יחסי ממון קובע במפורש כי ירושות או מתנות שקיבל אחד מבני הזוג במהלך החיים המשותפים אינם נכללים ברכוש המשותף ולפיכך, ברמה העקרונית, יוותרו בחזקתו של אותו בן זוג שקיבל אותם. ההיגיון בכך הוא ברור, שכן ירושות ומתנות אינן מהוות רכוש שנצבר כתוצאה ממאמץ משותף של בני הזוג אלא הן מהוות רכוש ש"הוצנח" מבחוץ. כמובן שגם לכלל זה יש חריג, והוא כאשר ניתן לומר כי ניתן להוכיח כי אף בין בני הזוג הייתה כוונת שיתוף ספציפית אף ביחס לאותן ירושות או מתנות. במקרה כזה, עשוי בית המשפט לקבוע כי יש להכליל רכוש זה במסת הרכוש המשותף. לדוגמא – בן זוג אחד יורש סכום כסף מהוריו, אבל בני הזוג משתמשים בו לצורך רכישת דירה חדשה למגוריהם אשר נרשמת על שם שניהם בחלקים שווים. במקרה כזה, לא יוכל בן הזוג שירש את הכספים לטעון כי הסכום שירש שייך לו בלבד.

ומה לגבי נכסים שהיו לבן הזוג לפני הנישואין?

באופן עקרוני, נכסים שהיו לבן זוג אחד ערב נישואין לבן הזוג האחר אינם מהווים רכוש משותף, שכן הם לא נצברו כתוצאה ממאמץ משותף של שני הצדדים. אלא שאף כאן, אם ניתן יהיה להוכיח כוונת שיתוף ספציפית ביחס לאותו נכס, עשוי בית המשפט לקבוע כי יש לראות אף בו כנכס משותף לשני הצדדים;

נדמה שהדוגמא הבולטת והשכיחה ביותר בעניין זה היא דירת מגורים. פעמים רבות בני זוג נישאים כאשר לאחד מהם (או לשניהם) דירת מגורים שהייתה בבעלותו עוד בטרם הנישואין. בהחלט ייתכן מקרה שבו כאשר בני זוג משתמשים בדירה זו כדירת המגורים של שניהם, מגדלים בה את ילדיהם, משפצים אותה במשך השנים ורואים בה כדירתם לכל דבר ועניין, יקבע בית המשפט כי הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בין בני הזוג ביחס לדירה זו וכי יש לראות בה חלק בלתי נפרד מן ממסת הרכוש המשותף.

מהו מוניטין אישי והאם ניתן לראות בו נכס בר חלוקה?

מוניטין אישי הוא למעשה יכולת השתכרות מוגברת שבן זוג רכש במהלך הנישואין אשר נשארת עמו אף לאחר תום החיים המשותפים, כמו למשל מומחיות בתחום מסוים שניתן לתרגמה להכנסות גבוהות. גם הפסיקה ומאוחר יותר גם החוק קבעו מפורשות כי נכסי קריירה שנצברו במהלך תקופת החיים המשותפים עשויים בהחלט להוות נכס בר-איזון שיש לחלוק בו במסגרת איזון המשאבים. לעניין זה חשוב לזכור כי במקרים רבים, מצליח בן זוג אחד לצבור נכסי קריירה מהותיים מאוד תודות להקרבה – לעיתים ניכרת ביותר – שעשה בן הזוג האחר אשר אפשר לו להתקדם במעלה הסולם המקצועי, ואין כל סיבה שעם הפירוד יוכל רק בן הזוג האחד ליטול עמו נכס זה וליהנות ממנו באופן בלעדי, כך שבין הצדדים ייווצר פער ניכר בין יכולת ההשתכרות של כל אחד מהם.

מתי יתבצע "איזון המשאבים" בין בני הזוג המתגרשים?

איזון המשאבים מתבצע עם פקיעת הנישואין מחמת גט או חלילה מוות. בשינם האחרונות תוקן חוק יחסי ממון ונקבעו בו מועדים מוקדמים יותר לביצוע איזון המשאבים בין בני הזוג, כגון במקרים שבהם חלפה שנה ויותר מיום שאחד הצדדים הגיש כנגד משנהו תביעה בענייני הרכוש המשותף או אם בין בני הזוג כבר קיים קרע (או שהם חיים בנפרד) תשעה חודשים רצופים ויותר או במקרים של אלימות מצד בן זוג אחד כלפי האחר.

מהי "חזקת השיתוף בין בני זוג"?

חזקת השיתוף היא חזקה שנוצרה במהלך השנים בפסיקת בתי המשפט, ולפיה נכסים שנצברו במהלך הנישואין שייכים לשני בני הזוג. השימוש בחזקה זו נעשה בעיקר ביחס לבני זוג אשר נישאו לפני 1.1.1974, שכן חוק יחסי ממון חל רק על זוגות שנישאו לאחר מועד זה. במילים אחרות – חלוקת הרכוש המשותף  בין בני זוג מתגרשים אשר נישאו לפני 1.1.1974 תעשה על בסיס חזקת השיתוף ולא לפי הוראות חוק יחסי ממון.

יצוין כי ביחס לבני זוג אלה ומתוך כוונה להקל ככל הניתן על הוכחתה של חזקת השיתוף נקבע כי ככלל, די לקיומה של חזקת השיתוף יראה כי בני הזוג קיימו אורח חיים תקין לצורך הקמתה של חזקת השיתוף. מנגד ובהתאם, בתי המשפט החמירו באופן מובהק את הדרישות לסתירתה של חזקת השיתוף על ידי כך שהנטל לכך הוא גבוה ורובץ לפתחו של בן הזוג שטוען כנגד קיומה של החזקה.